אפשרויות לטיפול:
- אבחון וטיפול בריפוי בעיסוק
- טיפול דיאדי
- טיפול רגשי פרטני
- הדרכת הורים ומבוגרים אחרים משמעותיים
- טיפול קבוצתי (מיומנויות חברתיות, הכנה לכתה א’, תפקודים ניהוליים)
- טיפול/ייעוץ מקוון (באמצעות זום)
גישת הטיפול
גישת הטיפול שלי משלבת ומחברת בין שני העולמות של הריפוי בעיסוק והטיפול בתנועה ומחול, תוך התבוננות, הקשבה והתייחסות למרכיבים הרגשיים, התפתחותיים ולהקשרים הסביבתיים, משפחתיים ותרבותיים .
ילדים ונערים מגיעים לטיפול לרוב ביוזמת סביבה שחשה במצוקתם, כמו גם את הקושי שבמפגש ובקשר איתם.
התנועה משפיעה על ההתפתחות והחקירה, כל התנהגות היא ביטוי לשילוב של גוף- תנועה ונפש. ההתערבות הטיפולית נקבעת בהתאם למידע רחב עד כמה שניתן, שנאסף בתחילת הטיפול ובמהלכו.
הערכת הכוחות והיכולות של הילד וסביבתו משמעותית לא פחות מהערכה ובחינת הקשיים והאתגרים בעטיים הגיעו הילד ומשפחתו לטיפול והם מהווים ערך משמעותי וחשוב ביותר במסע הטיפולי ותוצאותיו.
לאורך כל התהליך מתבצעות התאמות ונבדקים שינויים, במטרה לדייק את הטיפול, להתאימו לילד ולמשפחתו, לאתגר מולו הם ניצבים, לסגנון ולאפיונים האישיים, על מנת לסייע לילד לתפקד טוב יותר על פני שיגרת יומו ולהרגיש טוב יותר עם עצמו.
הטיפול נערך באמצעות תנועה ומשחק, במרחב החדר ועל יד השולחן, בדגש על יצירת אווירה חיובית, קשובה ומקבלת, תוך תשומת לב לחוויות של מסוגלות, עשייה ויצירה, על מנת לחזק ולשפר את תחושות הביטחון והדימוי העצמי.
ריפוי בעיסוק
טיפול בריפוי בעיסוק מטרתו לעזור לאדם להשתתף, ליהנות, להיות מעורב בעיסוקי היום יום המגוונים האופייניים לגילו. אצל ילדים ונוער מדובר בפעילויות ועיסוקים כגון עצמאות, משחק ופנאי, למידה, מיומנויות חברתיות.
הטיפול מתאים לילדים עם התפתחות רגילה או אחרת, לעיתים מדובר בקושי ממוקד ולעיתים מדובר בשילוב של כמה גורמים יחד. בין היתר הטיפול יכול לספק מענה לקשיים בעיבוד ובוויסות חושי, הפרעות קשב ופעלתנות יתר, קושי גופני ותנועתי, עיכובים התפתחותיים, קשיים בהתארגנות, קשיי תקשורת, קושי בתפקוד החברתי, קשיי תפקוד בסביבה הביתית/החינוכית/החברתית. קושי בתפקוד היומיומי כגון עצמאות בשיגרת יום, אכילה, גמילה, הירדמות ושינה.
התהליך כרוך בטיפול פרטני ישיר, כמו גם בהדרכת הורים, אנשים וגורמים משמעותיים אחרים בסביבת הילד.
התאמת הסביבה הטבעית היא חלק גדול ואינטגרלי מהטיפול כדי שתתמוך ותתאים לתהליך ולייעדים הטיפוליים.
ריפוי בעיסוק
טיפול בתנועה ומחול
בבסיס הגישה הטיפולית בתנועה ומחול עומדת ההתייחסות אל הגוף והמוח כמערכת משלימה שיש בתוכה יחסי גומלין של גוף ונפש.
נקודת המוצא הטיפולית היא הקשר ההדוק שבין תנועה ורגש, כאמצעי דרכו יכול האדם להתפתח ולהגיע לאינטגרציה רגשית, קוגניטיבית, גופנית וחברתית.
התנועה והחוויות הגופניות תנועתיות מהווים את הכלים הטיפוליים, כך שהטיפול מתאים לאורך כל מעגל החיים מינקות ועד זקנה במסגרת פרטנית או קבוצתית.
היות והמילים אינן הכרחיות, תשומת הלב היא לגוף, לאיכות התנועה ביחס למרחב ולזולת, הנמצא בחדר, וכן לפן הנפשי-התפתחותי של התנועה.
המרחב הטיפולי הייחודי לטיפול בתנועה ומחול כולל את המרחב הרחב של החדר, את האביזרים והמשחקים המגוונים, משחק של גוף ותנועה, משחקי דמיון ומשחקי קופסא. דרכי ההתערבות השונות, מזמנות ומאפשרות תנועה וחוויה גופנית בכל המישורים ורמות החלל.
טיפול דיאדי
טיפול דיאדי מתבצע במסגרת של מפגשים משותפים הכוללים ילד, הורה ואיש מקצוע.
ההורה לפי גישה זו הוא משתתף פעיל, המוקד הוא היחסים הממשיים, והמטפל אינו מחליף את ההורה אלא מסייע לו ליצור יחסים מיטיבים עם ילדו.
אבן היסוד היא ראיית הנוכחות הממשית של ההורה כגורם חיוני ומשמעותי ביותר עבור כל השותפים, בשל החשיבות הרבה שיש להקשרים ההתפתחותיים הראשוניים של הילד ותפקידו המשמעותי של ההורה בכל תחומי החיים של ילדו.
הטיפול מבוסס על מפגשים בין הילד וההורה (כל פעם הורה אחר), לבין המטפל ועל מפגשים של ההורים עם המטפל ללא נוכחות הילד. הרעיון המרכזי בטיפול הדיאדי הוא יצירת חוויה של סיפוק צורכי הקשר הורה-ילד באמצעות התערבויות משחקיות, תנועתיות המותאמות על ידי המטפל למתרחש בחדר הטיפולים.
טיפול קבוצתי
מרחב הטיפול הקבוצתי, פותח אפשרויות רבות ומגוונות לתנועה ופעילויות ומכניס לטיפול בצורה קונקרטית נושאים כמו יצירת קשר, הקשבה, סבלנות, שליטה עצמית, עיסוק במרחב אישי, התמודדות, שיתוף פעולה, תחרותיות, חברות ועוד.
הקבוצה מאפשרת בדרך של חוויה אוטנטית יותר, שלעיתים היא טבעית ולעיתים היא מובנית ,כחלק מההתערבות הטיפולית, עיסוק בנושאים ותהליכים כמו הכלה, דחייה, שייכות, קבלת השונה ונושאים אחרים. לאורך השנה מתקיימות קבוצות של 3-4 ילדים, בדגשים שונים.
קבוצת הכנה לכתה א’ מטרתה להקנות לילד חוויה של כיתה מתוך תפיסה המדגישה את החשיבות שבתמיכה בילד בנקודת המעבר מהגן לבית הספר.
בטיפול נתרגל:
- הכרות והתארגנות עם ציוד בית הספר, ישיבה ליד שולחן, יציאה להפסקה וחזרה ממנה
- מיומנויות של כתיבה, העתקה מהלוח, גזירה והדבקה
- משחקים ופעילויות הכרוכים בשיתוף פעולה וגם כאלו של עבודה עצמית בתוך קבוצה
בקבוצת הכנה לכתה א’, מתקיימים 12 מפגשים אחת לשבוע. אורך מפגש הינו 50 דקות.
קבוצה של כישורים ומיומנויות חברתיות נועדה לילדים שזקוקים לחיזוק והרחבה של מיומנויות חברתיות, העשרת יכולות המשחק, הקשר והאינטראקציה עם האחר וחיזוק תחושת המסוגלות העצמית והחברתית.
באמצעות התערבויות והתנסויות המשלבות תנועה, פעילות של הגוף ומשחק, שלא מחייבים את השפה והמילים נעבוד על כישורים חברתיים כגון הקשבה והתייחסות לאחר, ביטוי עצמי, יוזמה עצמית מול היענות לרצון האחר, התמודדות עם תסכול, דחיית סיפוקים, ויסות ושליטה עצמית, פתרון בעיות ועוד.
תוך חיזוק תחושת האני הגופני-תנועתי, הכרת גבולות הגוף ויכולותיו, הגברת הביטחון והמודעות העצמית מעניק המרחב הקבוצתי חוויות של יחד, של הנאה, השתתפות ותחושת שייכות.
הדרכת הורים
סוגיות רבות ומגוונות המאפיינות את חיי המשפחה, מביאות הורים להדרכה ולייעוץ. החל משאלות על תפקוד הורי יומיומי כמו התמודדויות עם נושאים של אוכל, גמילה מחיתולים, עצמאות, לימודים, ענייני לבוש ותלבושת, וכלה בשאלות הנוגעות להתנהגויות שונות, התפרצויות זעם, פחדים וחרדות, הצבת גבולות ועניינים רגשיים וחברתיים אחרים.
חווית ההורות כרוכה בתחושות של אושר, אהבה, התמלאות הלב, שלצדן תחושות של דאגות, אשמה, חוסר אונים ועוד.
קצב החיים העכשווי האינטנסיבי, המחייב צורך לתמרן בין העבודה, לארגון הבית ושעות הפנאי עם הילדים, בשילוב עם החשיפה הרבה לתרבויות מנהגים, נורמות מתחלפות, הופך את ההוויה ההורית לעוד יותר מורכבת ומעצים את הדילמות והרגשות הסותרים לגבי היכולת והאופן בו יכול ההורה להפעיל את סמכותו.
הסמכות ההורית והחינוכית של פעם הושתתה בעיקר על יראה ופחד ואינה תואמת את ערכי חופש הבחירה, החינוך לאוטונומיה ולפלורליזם חברתי וחינוכי שהם כה משמעותיים כיום.
השאיפה הזו לאפשר לילד את המרחב לגדול ולהתפתח בתוך סביבה עשירת הזדמנויות, לא פעם מתנגשת עם הצורך להפעלת סמכות הורית.
הדרכת ההורים מהווה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מטיפול בילדים ונוער, לעיתים נערכת במהלך הטיפול כמו למשל בטיפול דיאדי, או בטיפולים שההיבט המרכזי בהם הוא חושי או תפקודי ולעיתים באופן נפרד בין הטיפולים הפרונטליים. אבני היסוד ברוב הגישות העכשוויות הן דיאלוג, התאמה ושינוי ונוכחות הורית (באופנים שונים), תוך פריטה של אותן התנהגויות של הילד שלא מקובלות על הוריו מציאת פתרונות תחליפיים שכן מקובלים והקניית כלים פרקטיים.
לקויות נוירו-התפתחותיות
אוכלוסיית הלקויות הנוירו –התפתחותיות כוללת טווח רחב של הפרעות התפתחותיות, עם קריטריונים רב- ממדיים, שלא פעם נמצאים בחפיפה זה לזה, מבלי לבטל את ההבדלים והמאפיינים הייחודיים לכל סוג.
בין היתר מדובר בהפרעת קשב וריכוז Hyperactivity Disorder – ADHD) (Attention Deficit, לקות למידה (Learning Disability – LD , לקות התפתחותית בקואורדינציה (Developmental Coordination Disorder – DCD) והפרעה בעיבוד חושי (Sensory Processing Disorder – SPD).
בפועל קיים פער בין יכולת היישום, לבין היכולת האינטלקטואלית הכוללת, כך שקיים קושי לתפקוד יעיל ומדויק בפעילויות קוגניטיביות- ניהוליות, תפיסתיות הקשורות לעיבוד מידע מילולי ולא מילולי. בהפרעת קשב וריכוז עיקר הקושי מתבטא ביכולת לסנן את הגירויים הרבים שמקורם במרחב וכן קושי להתמקד בגירוי אחד לאורך זמן.
מהלך ההתערבות הטיפולית, כרוך בהקניית אסטרטגיות לילד, למשפחתו, למארג החינוכי- סביבתי, שיסייעו בהשתתפות בפעילויות, לדוגמא: יכולת לעצור תגובה, למלא אחר הוראות שבעל פה (או הוראות כתובות), לסיים משחק או פעילות, להגביר מוטיבציה, להפיק מטעויות, להגיב בעוצמה רגשית מותאמת ועוד.
בדגש על אווירה טיפולית נינוחה תקשורת חיובית, תוך תרגול מיומנויות בהן חווה הילד הרבה חוויות של כישלון ותסכול, נחזק את תחושת המסוגלות והשליטה של הילד ובהשפעה את תפקודו בבית בחיק המשפחה ובמסגרת החינוכית.
ויסות ועיבוד חושי
כיצד משפיע הוויסות החושי על התפתחותו של הילד?
תחושה מתבטאת ביכולת להעביר, לקודד ולפרש מידע המגיע מן הגוף ומחוצה לו. המנצחת על תהליך זה, אשר נקרא בעגה מקצועית עיבוד סנסורי, היא מערכת העצבים המרכזית. מערכת העצבים המרכזית קולטת מידע גולמי מגירויים פנימיים וחיצוניים ממערכות החישה השונות, ומתרגמת אותו לכדי פעולה.
ויסות חושי הינו שלב ספציפי בתהליך העיבוד, המתייחס לעוצמה, משך ותדירות של גירוי, הנדרשים להפקת תגובה מסתגלת, אפקטיבית, כזו המתאימה לדרישות הסביבה. עיבוד מידע רציף ותקין, מאפשר לנו לשים לב לגירויים רלוונטיים ולסנן גירויים שאינם כאלו. בכל רגע נתון אנחנו מקבלים וסופגים גירויים ממערכות החושים השונות בו זמנית, גירויים שמקורם מהסביבה וגירויים שמגיעים מתוך גופינו. אצל רוב האנשים תהליך הוויסות החושי מתבצע אוטומטי ובצורה רציפה. הגירויים השונים נקלטים באמצעות מערכות החישה השונות, עוברים תהליך של עיבוד על ידי המוח והגוף, לצורך הסתגלות והתנהלות יעילים עם הסביבה הדוממת והאנושית .
ליקוי בתהליך העיבוד והוויסות החושי מתייחס לחסר מולד ביכולתם של מערכת העצבים והמח לקלוט, לארגן ולעבד את זרם הגירויים העצביים-חושיים, באופן שיספק לאדם מידע נהיר ומדויק על עצמו ועל סביבתו.
תהליך לקוי עלול לגרום לפירוש לא נכון ולא מדויק של הסיטואציה ובעקבות זאת לתגובות בלתי מסתגלות. במציאות מתבטא הדבר בקושי להתנהל, ליישם, ללמוד וליהנות ממגוון הגירויים והחוויות המתקבלים.
אבחון מוקדם ומקצועי של הקשיים, המבוסס על יצירת פרופיל סנסורי של הילד, יכול למנוע התקבעות של דפוסי התנהגות והתנהלות בעייתיים, ולעזור להורים ללמוד, לפתח ולהשתמש באסטרטגיות שיעזרו לילד ולהם להתמודד עם ההפרעה.
לא כל רגישות לגירוי כלשהו היא בעיה בוויסות החושי. הקושי/ ההפרעה/ הבעיה, מתחילות כאשר הדבר משפיע על איכות החיים של האדם ועל השתלבותו והשתתפותו בחברה בה הוא חי.
הטיפול בקשיי הוויסות החושי – חשוב מאד להבין את המצב ולכן הכרחי ההסבר לילד, למשפחה ולמסגרת החינוכית. עצם המודעות של הילד וסביבתו כבר משפיעים על ההתנהגות וההתנהלות. במקביל ולאחר שהתקבל פרופיל סנסורי מדויק של הילד, נעשות, בשיתוף פעולה עם הילד וסביבתו, התאמות אישיות לפי צרכיו, שיקלו ויסיעו לו להשתלב באופן זורם ועקבי יותר בחיי היום יום. למשל הפחתת גירויים ויזואליים (חדר מסודר, דברים בארונות, פחות צבעוני), אוזניות מפחיתות רעשי רקע וכו’ העלאת סף חושי על ידי שילוב מסלולים מוטוריים תנועתיים/ סחיבת מסעות כבדים, מסאג’ עמוק וכדומה ארגון פעילויות השגרה בהתאמה לפרופיל של הילד. במקביל נעשה גם טיפול ישיר של חשיפה מדורגת ומכוונת של פעילויות וחומרים, שמטרתם מחד להעלות מודעות של הילד לצרכיו ומאידך לחזק את ביטחונו העצמי כמסוגל, יכול, פעיל ומסתגל. ההתערבות הטיפולית מטרתה לתת לגיטימציה לצרכי הילד, תוך הענקת אסטרטגיות סובלימטיביות המשולבות וארוגות באופן הומוגני בשגרת היום ובהתאמה לקונטקסט חיי הילד ומשפחתו.
ASD (Autistic Spectrum Disorder)
הפרעה על הספקטרום (רצף) האוטיסטי הינה הפרעה התפתחותית נרחבת. הליקויים והקשיים מתבטאים בעיקר באינטראקציה החברתית, בתקשורת ותחומי עניין ובהתנהגות. התקשורת הלא טיפוסית וההתפתחות החברתית הלקויה, משפיעות על איכות יכולות ההשתתפות וההשתלבות החברתית. ההפרעה נחשבת כספקטרום שבו חומרת התסמינים מסווגת לרמות, כאשר אפיוני התסמינים וחומרתם משתנה מילד לילד, מאדם לאדם. בשגרת היום נראה קושי ביכולת להפעיל את הדמיון, נטייה לקיבעונות וקושי עם שינויים, דפוסיי התנהגות חזרתיים וסטראוטיפיים. לא פעם מלווה ההפרעה באיחור שפתי וקושי בהבנה ובהבעה.
מרכיב הליבה בהתערבות הטיפולית הינו הובלת הילד את הפעילות והמשחק. כך באמצעות מעקב, קשב ותשומת לב לבחירותיו, להעדפותיו, תוך התחשבות בצרכיו התחושתיים והרגשיים הייחודיים, השתתפות והצטרפות למוקדי העניין שלו, למעשה מעצימים את יוזמתו. המטרה היא ליצור אינטראקציה ומשמעות, לתמרץ אותו להיות בקשר ומעורבות, מהנים ומתמשכים עם הזולת. באמצעות קשר חוויתי מיטיב ויצירת מקום בטוח, המחפש את הדרך והנתיב לתחושה של ‘יחד עם הילד’, לספק, כלים ומיומנויות מקדמות התפתחות, לילד ולהוריו, אשר יאפשרו התמודדות טובה עם האתגרים אותם הוא פוגש בבית, במסגרת החינוכית ובקהילה.